ביטול חמץ

מהו ביטול חמץ?

למדנו (ראו מדריך לחג הפסח) שיש איסור מהתורה להחזיק חמץ בכל שבעת ימי הפסח.

צריך לערוך בליל י"ד ניסן בדיקת חמץ, ולמחרת ביום ביעור חמץ ואת החמץ שבכל זאת נשאר בבית מוכרים לגוי.

בנוסף להנ"ל ציוו החכמים לערוך ביטול חמץ שמשמעותו לבטל ולהפקיר את אותו החמץ שאולי נשכח ולא נמצא בבדיקה ובניקיונות ועדין מתחבא בבית.

על ידי הביטול וההפקר החמץ מבוטל ומופקר כפי שיבואר לקמן.

את נוסח ביטול חמץ אומרים פעמיים, בליל י"ד לאחר בדיקת חמץ, ולמחרת ביום לאחר ביעור חמץ.

חשוב לציין: מבטלים את החמץ שלא מעוניינים בו, אבל את החמץ שנמכר לגוי לא מבטלים אותו שהרי הוא מכור לגוי.

עניין נוסף שחשוב להדגיש שישנו הבדל בין הביטולים.

בלילה: מבטלים רק את החמץ שלא ראינו והוא לא ידוע, אבל החמץ הידוע אין משמעות לבטל אותו שהרי עדין משתמשים בו.

למחרת ביום: מבטלים גם את החמץ הידוע וגם את החמץ שאינו ידוע.

נוסח ביטול חמץ שאומרים לאחר הבדיקה בלילה

"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא"

בעברית:

"כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ".

נוסח ביטול -שאומרים לאחר הביעור ביום

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ ודְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתהּ וּדְלָא חֲמִתהּ דְּבִעַרְתהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא

בעברית:

כָּל חָמֵץ וּשְׂאֹר שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּי אוֹתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בִּעַרְתִּי אוֹתוֹ, יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ.

המקור בתלמוד לביטול

בגמרא מסכת פסחים דף ו' עמוד ב' מובא כדברים הבאים:

"אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל …

מאי טעמא =מה הסיבה לכך שהצריכו החכמים לבטל את החמץ?}

אמר רבא: גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה = חכמים חששו שלמרות שהאדם בדק ובער את החמץ, ייתכן וימצא עוגייה בביתו, ומכיוון שחשובה היא בעיניו, ייתכן שיחוס בליבו לכמה רגעים על העוגיה שנמצאה ובאותו רגע ואילך יתחיל לעבור עליה בבל יראה ובל ימצא}

וכי משכחת ליה לבטליה -שואלת הגמרא מה הבעיה שאם אדם ימצא חמץ במהלך הפסח אז יבטל אותו ברגע שנמצאת?

דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל- חוששים שמא ימצא את העוגייה לאחר שהתחיל זמן איסור החמץ ומאותה שעה התורה הפקיעה מהיהודים את הבעלות על החמץ ואין את האפשרות לבטל את החמץ.

המקור לכך  אמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה.

פירושו של דבר למרות שהתורה הכניסה את החמץ להיות ברשות היהודי לעניין שעובר על איסור בל יראה ובל ימצא, אין הוא ברשותו שיוכל לבטלו לאחר שהתחיל זמן האיסור.

מה משמעות ביטול החמץ ואיך הוא עוזר להינצל מהאיסור?

מצינו במפרשי התלמוד שתי גישות למטרת הביטול:

גישה אחת:

משמעות הביטול הינה הפקר, אדם יכול להחליט שדבר שהיה בבעלותו מופקר מכאן ולהבא, וכעת הוא ברשות הכלל.

מרגע ההפקר החמץ שוב אינו בבעלות היהודי.

פירושו של דבר ביטול החמץ זה לא פעולה של "תשביתו שאור מבתיכם", אלא דין ממוני שאדם מוציא מרשותו את החמץ ושוב כבר לא עובר עליו באיסור בל יראה ובל ימצא.

גישה שניה:

שהתורה אמרה "תשביתו" היא נתנה שתי אפשרויות איך להינצל מאיסור חמץ ולקיים מצוות ההשבתה

דרך אחת ע"י שריפת חמץ ודרך שניה ע"י ביטול החמץ משמעות הביטול שאדם עושה עבודה פנימית בלב ומבטל בליבו ומוציא ממחשבתו כל חמץ שיש לו , פעולה זו מבחינת התורה מספיקה בכדי להחשב שאדם השבית את חמצו.

א"כ הסיבה שלפי גישה זו לא מסתפקים בביטול והצריכו החכמים גם לבדוק ולשרוף את החמץ משום שהביטול זו עבודה פנימית בלב , ויש חשש שהאנשים לא יוציאו מלבן לגמרי ולכן תקנו חכמים בדיקה וביעור חמץ כדי להינצל מאיסור חמץ.

המנהג ההלכתי

נפסק בשו"ע שיש לקיים בדיקת חמץ בליל י"ד, למחרת ביום לשרוף את החמץ, ובנוסף יש לקיים גם ביטול.

אדה"ז הזכיר בשולחן ערוך הרב, את שתי הגישות שהזכרנו קודם 1. ביטול  2. הפקר

וכן בסיבה לכך שיש צורך לקיים בדיקה וביעור למרות שהאדם כבר בטל והפקיר את חמצו מצטט אדמו"ר הזקן את שתי הסיבות:

1. הביטול והפקר תלוי במחשבתו של אדם שההפקר יהיה בלב שלם, והביטול יהיה בשלימות שיוציאנו ממחשבתו לגמרי וחששו חכמים שלא יעשה זאת כראוי.
2. אדם רגיל בחמץ כל השנה וחששו שמא ישכח ויאכל בטעות חמץ לכן הצריכו החכמים בדיקה וביעור.

מכירת חמץ

בנוסף לכל הנ"ל בדורות האחרונים על מנת למנוע הפסד כספי למלאי החמץ הקיים בבית, (ביעור כל החמץ כרוך בהפסד גדול)

וכן ביטול חמץ לא יועיל במקום ואדם לא באמת מעוניין לבטל.

ישנו פתרון של למכור את החמץ לגוי תוכלו להרחיב בנושא במאמר מכירת חמץ