ביטול חמץ

ביטול חמץ - נוהגים בעם ישראל לבטל את החמץ מיד לאחר הבדיקה ושוב פעם למחרת לאחר שריפת החמץ מה משמעות הביטול כל זה במאמר שלפניכם

ביטול חמץ

המקור בתלמוד לביטול

בגמרא מסכת פסחים דף ו' עמוד ב' מובא :

"אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל …

מאי טעמא =מה הסיבה לכך שהצריכו החכמים לבטל את החמץ?}

אמר רבא: גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה = חכמים חששו שלמרות שהאדם בדק ובער את החמץ, ייתכן וימצא עוגיה בביתו, ומכיון שחשובה היא בעיניו, ייתכן שיחוס בליבו לכמה רגעים על העוגיה שנמצאה ובאותו רגע ואילך יתחיל לעבור עליה בבל יראה ובל ימצא}

וכי משכחת ליה לבטליה -שואלת הגמרא מה הבעיה שאם אדם ימצא חמץ במהלך הפסח אז יבטל אותו ברגע שנמצא?

דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל- חוששים שמא ימצא את העוגייה לאחר שהתחיל זמן איסור החמץ ומאותה שעה התורה הפקיעה מהיהודים את הבעלות על החמץ ואין את האפשרות לבטל את החמץ

המקור לכך  אמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן… חמץ משש שעות ולמעלה …

פירושו של דבר שלמרות שהחמץ ברשות היהודי בכדי לעבור על איסור בל יראה ובל ימצא, אין הוא ברשותו שיוכל לבטלו לאחר שהתחיל זמן האיסור

מה משמעות ביטול החמץ ואיך הוא עוזר להינצל מהאיסור?

מצינו בספרות במפרשי התלמוד שתי גישות למטרת הביטול

גישה אחת:

משמעות הביטול הינה הפקר, אדם יכול להחליט שדבר שהיה בבעלותו הוא מפקיר מכאן ולהבא ומוציא אותו לרשות הכלל, מרגע ההפקר החמץ שוב אינו בבעלות היהודי אלא יש לו דין הפקר.- פירושו של דבר ביטול החמץ זה לא פעולה של "תשביתו שאור מבתיכם" אלא דין ממוני שאדם מוציא מרשותו את החמץ ושוב כבר לא יעבור עליו באיסור

גישה שניה:

שהתורה אמרה "תשביתו" היא נתנה שתי אפשרויות איך להינצל מאיסור חמץ ולקיים מצוות ההשבתה

דרך אחת ע"י שריפת חמץ ודרך שניה ע"י ביטול החמץ משמעות הביטול שאדם עושה עבודה פנימית בלב ומבטל בליבו ומוציא ממחשבתו כל חמץ שיש לו , פעולה זו מבחינת התורה מספיקה בכדי להחשב שאדם השבית את כל חמצו.

א"כ הסיבה שלפי גישה זו לא מסתפקים בביטול והצריכו החכמים גם לבדוק ולשרוף את החמץ משום שהביטול זו עבודה פנימית בלב , ויש חשש שהאנשים לא יוציאו מלבן לגמרי ולכן תקנו חכמים בדיקה וביעור חמץ כדי להינצל מהחמץ

המנהג ההלכתי

נפסק בשו"ע שיש לקיים גם בדיקת חמץ בליל י"ד ולמחרת לשרוף את החמץ, ובנוסף יש לקיים גם ביטול , אדה"ז הזכיר בחיבורו שולחן ערוך הרב , את שתי הגישות שהזכרנו קודם 1. ביטול  2. הפקר

וכן בסיבה לכך שיש צורך לקיים בדיקה וביעור למרות שהאדם כבר בטל והפקיר את חמצו מצטט אדה"ז את שתי הסיבות

  1. הביטול והפקר תלוי במחשבתו של אדם שההפקר יהיה בלב שלם, והביטול יהיה בשלימות שיוציאנו ממחשבתו לגמרי וחששו חכמים הם לא יעשו כראוי
  2. אדם רגיל בחמץ כל השנה וחששו שמא ישכח ויאכל בטעות חמץ לא הצריכו החכמים בדיקה וביעור

נוסח ביטול -שאומרים בשעת ביעור החמץ

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ ודְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתהּ וּדְלָא חֲמִתהּ דְּבִעַרְתהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא

 בעברית:

כָּל חָמֵץ וּשְׂאֹר שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּי אוֹתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בִּעַרְתִּי אוֹתוֹ, יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ

יש לשים לב לכך שבניגוד לביטול החמץ שאומרים בליל י"ד שם מבטלים רק את החמץ שאינו ידוע, כעתביום מבטלים את כל החמץ הידוע וגם האינו ידוע

מכירת חמץ

בנוסף לכל הנ"ל בדורות האחרונים על מנת למנוע הפסד כספי למלאי החמץ הקיים בבית שהרי ביעור כל החמץ כרוך בהפסד גדול כמו גם שאדם לא באמת מעוניין לבטלו, ישנו פתרון של למכור את החמץ לגוי תוכלו להרחיב בנושא במאמר מכירת חמץ

ביטול חמץ