חמץ שעבר עליו הפסח

מהו חמץ שעבר עליו הפסח?

המושג 'חמץ שעבר עליו הפסח' מכוון על חמץ שהיה ברשותו של יהודי בימי חג הפסח, והבעלים לא ביער את החמץ שלו, וכמו כן לא ערך מכירת חמץ לגוי בימים שלפני חג הפסח.

נזכיר כי מהתורה יש מצווה על כל יהודי להשמיד ולבער את החמץ לפני חג הפסח ככתוב בפסוק "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם".

בנוסף במהלך שבעת ימי החג אסור ליהודי להחזיק חמץ בבעלותו ויש כאן שני איסורים "בל יראה" "ובל ימצא".

למרות האיסור החמור שהתורה אסרה עלינו כיהודים, מי שבכל זאת עובר על דברי התורה ולא ביער או מכר את החמץ לגוי, מדין תורה החמץ לא נאסר באכילה או בהנאה לאחר הפסח.

חכמים הם אלו שאסרו את החמץ הנ"ל באכילה ובהנאה לאחר החג , סוג של קנס ועונש למי שעבר על דברי התורה.

חמץ שעבר עליו הפסח – מקור האיסור

בשולחן ערוך סימן תמ"ח סעיף ג' כתב מרן המחבר כדברים הבאים ונצטט את דבריו

"חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס.

ואם מכרו או נתנו לנכרי שמחוץ לבית קודם הפסח אף על פי שהישראל מכירו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו מותר.

ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט "

מדברי השולחן ערוך ניתן להבחין עד כמה חכמים החמירו בקנס, וזה מתבטא בכמה פרטים

• הם אסרו את החמץ שעבר עליו הפסח לא רק באכילה, אלא גם בהנאה כלומר שאסור למכור אותו או להפיק ממנו שום תועלת ככל שתיהיה.
• גם במצב והבן אדם שגג ובלי כוונה השאיר את החמץ בביתו, ויתירה מזו אף אם היה אנוס כלומר שטכנית לא היה לו אפשרות לבצע את הביעור או המכירה מצד סיבות שונות, גם אז חכמים קנסו ואסרו להפיק תועלת מהחמץ לאחר הפסח, הרעיון שחז"ל חששו שאם יפתחו פתח כל שהוא להיתר זה יכול להביא למצב שאנשים ישאירו חמץ בכוונה ולכן הם החמירו בדבר עם כל התוקף.

למרות הנ"ל והחומרא העצומה של החכמים כפי שראינו מציטוט השולחן ערוך.

בדורות מאוחרים יותר מצינו בשם הפוסקים האחרונים ורבנים חשובים למצוא פתח להתיר במקרים קיצוניים בכפוף לסייגים כפי שנפרט בהמשך העמוד.

מה עושים עם חמץ שעבר עליו הפסח?

כאשר לאחר הפסח נמצא חמץ בבית שלא ביערנו או מכרנו אותו ההלכה אומרת שאסור להפיק ממנו שום תועלת, לא לאכול אותו, ולא להנות ממנו.

חובה להקפיד לרכוש אוכל רק בבית עסק שערך מכירת חמץ כהלכה.

מקובל כיום שחנויות תולים תעודה / אישור שהם מכרו את החמץ גראוי לפני חג הפסח.

אדם מכר חמץ ושכח לציין בטופס חלק מהחמץ שבביתו, האם החמץ מותר בהנאה לאחר הפסח?

אדם שמכר חמץ כהלכה אלא ששכח לפרט בטופס חלק מהחמץ, וכמובן שהוא כן התכוון למכור אותו לפני חג הפסח.

החמץ לאחר הפסח מותר באכילה ובהנאה ואנו אומרים שלמרות שהוא לא ציין אותו בטופס במפורש הוא נכלל גם כן במכירה.

(הנ"ל ע"פ פסקי תשובות סימן תמ"ח סעיף כ"ה)

אדם שלח טופס 'מכירת חמץ' לפני חג הפסח ופתאום לאחר הפסח התברר לו שהטופס משום מה לא נשלח בהצלחה?

בדיעבד אומרים שלמרות שהטופס לא נשלח בהצלחה הוא נכלל גם כן במכירת החמץ.

(הנ"ל ע"פ פסקי תשובות סימן תמ"ח סעיף כ"ה)

מצבים שיש פתח להתיר למי שלא עשה מכירת חמץ כהלכה

1. שיטת הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה

חשוב לציין ההיתר הבא מבוסס ע"פ דברי הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה.

{לא מצינו רבנים בחב"ד שנקטו להקל כשיטתו}

בהתקיים שלוש התנאים הבאים הרב עובדיה יוסף מיקל שלא לגזור את הקנס שקנסו חכמים ומתיר את החמץ לאחר הפסח בהנאה.

• האדם עשה בדיקת חמץ + ביטול חמץ כהלכה.
• האדם לא השאיר את החמץ בזדון אלא באמת היה "אנוס" ובעקבות כך שכח לעשות מכירת חמץ.
• יש הפסד כספי מרובה

2. שיטת הבית מאיר 'באונס גמור'

[שיטת הבית מאיר הובא במשנה ברורה סימן תמ"ח]

למרות שהשו"ע אסר חמץ לאחר הפסח לרבות במצב והאדם היה "אנוס".

שיטת הבית מאיר שיש גדר של "אונס גמור" שהבן אדם בכלל לא היה יכול לעלות על דעתו את המכשלה ובו הוא מתיר את החמץ לאחר הפסח בכפוף לכך שיש גם הפסד מרובה.

לפעמים התירו רק בהנאה ופעמים התירו גם באכילה.

ההיתר הנ"ל יכול להיות בסיס הלכתי לרב מורה הוראה להקל, אין לקחת את הדברים הנ"ל הלכה למעשה ולהקל ללא התייעצות עם רב במיוחד לאור העובדה שההגדרה של "אונס גמור" בו מקילים לעומת "אונס רגיל" בו מחמירים כפשט השו"ע היא לא מוחלטת וקשה להגדיר אותה באופן חד משמעי.

נציין שהמקרה המקורי של היתר הבית מאיר דבר על יהודי שמסר קמח לגוי לפני החג, והגוי אפה מהקמח חמץ בתוך הפסח, זהו מקרה קיצוני שהיהודי בכלל לא יכל לעלות על דעתו (וזה לא בשליטתו) שהגוי יחליט לאפות בתוך הפסח המקמח ששיך לו ומופקד בידיו.

3. חמץ שאינו גמור

כל מאכל שהוא לא חמץ גמור.

(חמץ גמור מתאר עירוב של קמח ומים יחדיו לדוגמא לחם / עוגות פסטות וכדומה)

אלא מאכלים שלא השגיחו עליהם שיהיו כשרים לפסח והם מוגדרים כחמץ שאינו גמור שאסורים רק מדברי חכמים ולא מהתורה.

אדם שהשאיר כזה אוכל בבית לאחר הפסח מותר לו להנות ממנו.

הסיבה לכך משום שכל הדין של חמץ שעבר עליו הפסח זה קנס שקנסו החכמים, והקנס נאמר רק על חמץ וודאי שאסור מהתורה ולא על מאכלים שנאסרו ע"י חכמים.

[לגבי אכילה יש מחלוקת יש מקילים ומתירים גם באכילה ויש שמחמירים באכילה ומקילים רק בהנאה {משנה ברורה סימן תמ"ז ס"ק ק"ז}]