בסיום מכירת החמץ ניתן לתרום לפעילות של חב"ד בשדרות עם החיילים ותושבי הדרום
מכירת חמץ עם חב"ד אונליין בקלות ובנוחות!
בסיום ישלח למייל אישור על ביצוע המכירה
מכירת החמץ לא כרוכה בתשלום, מנהג ישראל לתת תרומה קמחא דפסחא עם המכירה.
התרומה לפעילות של חב"ד בשדרות עם חיילי צה"ל ותושבי הדרום בקו האש
התרומה בביט / אשראי / פייפאל
קבלה מוכרת למס לפי סעיף 46
(מכירת החמץ באתר לא מיועדת למסעדות וחנויות שמוכרות מוצרי מזון)
על פי ההלכה היהודית אסור ליהודי שיהיה בבעלותו חמץ במהלך ימי חג הפסח.
מנהג ישראל למכור את החמץ לגוי טרם כניסת החג, כדי לא לעבור על איסור התורה.
אתר חג הפסח מאפשר לקיים את מכירת החמץ בדרך הטובה ביותר ע"י ערב קבלן כפי מנהג חב"ד.
בסיום מכירת החמץ באפשרותכם לתרום לפעילות הצדקה והחסד ולקיים מצוות קמחא דפסחא התרומה מאובטחת בביט או אשראי.
הקבלה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46
על פי ההלכה היהודית, אסור ליהודי שיהיה בבעלותו חמץ בימי חג הפסח, התורה מצווה להשבית ולבער את החמץ בערב פסח – יום י"ד ניסן לפני חצות.
בפשטות קיום המצווה של "השבתת החמץ" היא על ידי ביעור וכילוי החמץ מן העולם.
המשאיר בביתו חמץ אף על פי שאינו אוכלו, עובר בכל רגע בשני איסורים, "בל יראה" "ובל ימצא".
חמץ הוא כל מאכל שעשוי או מעורב בו חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין, שיפון) ובא במגע עם מים ותפח.
לדוגמא לחם, פיתות, פסטות ועוד מאכלים רבים נוספים.
למעשה כל מזון שלא מצויין עליו שהוא 'כשר לפסח' עלול להכיל חמץ.
קראו בהרחבה:
חמץ הוא מהאיסורים החמורים ביותר בתורה.
החומרא מתבטאת בכך שהתורה אסרה אותו לא רק באכילה ובהנאה כמו שמצינו באיסורים אחרים.
אלא עצם העובדה שיש חמץ בבעלות היהודי מהווה איסור.
חומרא זו לא מצינו כדוגמתה בשום איסור אחר בתורה.
ניתן לומר שרוב עם ישראל משתדלים לשמור את חג הפסח.
באופן רשמי במדינת ישראל לא מוכרים חמץ בחנויות.
בכדי לא לעבור על איסור חמץ בפסח, ויחד עם זאת למנוע הפסד כספי רב בעקבות שריפת כל מאכלי החמץ. (ביטול חמץ לא מועיל ע"פ ההלכה לחמץ שמעוניין בקיומו)
מוכרים את החמץ לגוי לפני הפסח.
חשוב לציין! למרות שהחמץ ממשיך להיות בארונות הבית, על פי ההלכה הוא לא בבעלות היהודי אלא שייך לגוי, ולכן לא עוברים על איסורי התורה "בל יראה" ו- "בל ימצא".
בתורה כתוב "ולא יראה לך חמץ" – למדו החכמים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים.
יש לרכז את החמץ במקום מוגדר ולסגור היטב את כל המקומות שנמכרים לגוי.
מסמנים על הארונות באופן בולט "מכור לגוי" כדי לזכור שבמהלך ימי חג הפסח החמץ בארונות הוא לא שלנו, מומלץ לנעול ארונות אלו בימי הפסח.
מוכרים לגוי גם את החמץ שבעבודה. (משרד חנות וכדומה)
גם מנהלי מוסדות צריכים למכור את החמץ שקיים במוסד אותו הם מנהלים.
חותמים על טופס הרשאה וממנים את הרב לבצע את פעולת מכירת החמץ לגוי.
בטופס המכירה ממלאים שם, דרכי יצירת קשר, כתובת הבית ומפרטים את מקומות החמץ. לא חייבים לפרט את המקומות בארוכה.
ניתן פשוט לציין בטופס "מקומות החמץ בארונות המסומנים בבית", ולסמן את כל הארונות שמחליטים למכור את התכולה שבתוכם לגוי.
הרב נפגש עם הגוי ומוסר לו את הפירוט של החמץ הנמכר.
הגוי חותם על הסכם קנייה של החמץ תמורת סכום נכבד, אותו מתחייב לשלם.
על ידי המכירה, והעובדה שכל מאכלי החמץ שייכים לגוי, לא עוברים על איסור חמץ בחג הפסח.
לאחר החג, במקום שהגוי ישלם את יתרת החוב בגין הרכישה, הוא מחזיר את החמץ לידי ליהודים.
אדמו"ר הזקן בעל התניא ומחבר שולחן ערוך הרב, חידש יסוד גדול בדין מכירת החמץ שנקרא "ערב קבלן" ונסביר את העניין בהרחבה.
בכדי שמכירת החמץ תהיה רצינית יש צורך בפעולה מוחלטת ואמיתית.
ישנם בהלכה דעות הסוברות שיש בעיתיות במצב שלגוי אין מספיק כסף בכדי לרכוש את החמץ של כל היהודים.
למרות שהגוי נותן מקדמה ושאר הסכום נשאר חוב, אבל מכיוון שהמוכר צריך לגבות את החוב מהגוי וכלל לא בטוח שיהיה לגוי איך לשלם אזי המכירה לא תקיפה ומתחילתה לא חלה.
בלשון התלמוד מכונה הדבר "שהמוכר עייל ונפיק אזוזי".
בכדי לפתור את הבעיה תיקן אדמו"ר הזקן להעמיד יהודי נוסף שהוא ערב לתשלום ולא סתם ערב אלא "ערב קבלן".
ערב רגיל שלוקח על עצמו ערבות עבור חוב, רק במצב ולבעל חוב (לדוגמא הלווה) אין כסף לשלם, משתמשים בערב לגבות ממנו, במקום מהבעל חוב המקורי.
לעומת זאת ערב קבלן, פירושו של דבר שהיהודי הערב לוקח על עצמו אחריות לשלם את כל הכסף עבור הרכישה של הגוי, ונכנס להיות תחת נעליו של הרוכש.
כלומר מעתה מי שחייבים לו את הכסף, לא ייגש יותר לבעל חוב המקורי אלא ישירות לערב קבלן.
מובן אם כן שהרב אשר מייצג את המוכרים=כלל היהודים}, יגבה את התשלום בגין המכירה מהערב, וכלל אין לו יותר עסק של גבית חוב מהגוי.
שהגוי רוכש את החמץ לפני הפסח הוא משלם את התמורה במלואה עבור הרכישה על ידי שהגוי מוסר ערבות ליהודים המוכרים את החמץ.
בכך המכירה חלה ותקיפה ללא כל פקפוק.
בחב"ד מקפידים מאד שיהיה ערב קבלן בעת המכירה לגוי.
ישנם מנהגים אחרים שלא מקפידים להעמיד ערב קבלן וכמובן יש להם על מי שיסמוכו.
עמותות רבות מאפשרות, לבצע את המכירה באמצעותם.
גם באתר הרבנות הראשית לישראל ישנה אפשרות לבצע את המכירה.
חשוב לציין! יש ארגונים גם כאלה שלא שייכים לחב"ד שלקחו על עצמם את שיטת אדמו"ר הזקן להעמיד ערב קבלן כמו חב"ד, וישנם כאלו שלא מקפידים על כך.
כדאי ומומלץ לבדוק מול הארגון דרכו מבצעים את המכירה שאכן בשטר המכירה יש ערב קבלן כדי שהמכירה תיהיה בדרך הטובה ביותר ובהידור.
כאן באתר מכירת חמץ חבד לקחנו כמטרה להנגיש את מכירת חמץ אונליין באינטרנט כפי מנהג חב"ד לקהל הרחב.
האתר נח וידידותי, ואנו מקפידים שהמכירה תתנהל בדרך הטובה והמהודרת ביותר על פי ההלכה.
ישנם הנוהגים לבוא בערב חג הפסח לביתו של הרב, שם חותמים פיזית על שטר הרשאה וממנים את הרב להיות שליח למכור את החמץ.
המנהג לבצע 'קניין סודר' על ידי הגבהת חפץ.
משמעות הקניין: על פי תורה קניין פועל העברת בעלות או לענייננו יצירת תוקף להרשאה.
ישנם כמה סוגי קניינים כמו "משיכה" "הגבהה" או "קניין סודר" שפירושו להגביה חפץ.
אמנם נקרא הקניין בשם "סודר" שפירושו בגד, אבל ניתן להגביה גם כל חפץ אחר.
נציין שבעת מינוי הרב למכור את החמץ לא באמת מוכרים לרב, אלא רק ממנים אותו לשליח ע"י טופס הרשאה, וכדי שיהיה תוקף למינוי וגמירות דעת, המוכר מגביה חפץ או בגד ובכך פועל קניין.
עניין הקניין הוא 'חומרא בעלמא' ולא מעיקר הדין כי ההלכה קובעת שמספיק למנות שליח בדיבור בלבד.
מצינו גישות שונות אודות משמעות ההגבהה, גישה אחת אומרת שעל ידי הגבהת החפץ מקנים את המכר ולענייננו את החמץ או אם ניהיה יותר מדוייקים את מינוי השליחות, במילים אחרות קנין סודר הוא תמורה כמו קניין חליפין.
גישה שנייה אומרת שקניין הסודר היא פעולה וראיה לגמירות דעת שבין המוכר לקונה.
אותם הנוהגים להגיע פיזית לבית רב הקהילה המקומי ולבצע באמצעותו את המכירה.
מובא בספרי ההלכה שיש מנהג יהודי עתיק לתת לרב שכר טרחה עבור התעסקותו בעניין המכירה ובעצם זה ההזדמנות להוקיר את פעילותו של הרב אשר דואג לבני קהילתו כל השנה.
באמצעות אתר חג הפסח של חב"ד ניתן לערוך מכירת חמץ באינטרנט לכתחילה ללא כל פקפוק וחשש.
למרות המנהג לגשת לרב, לחתום על טופס ולערוך קניין סודר כפי שהסברנו לעיל.
כיום אם התפתחות הטכנולוגיה דרכי המסחר עברו לעולם הדיגיטלי, אנשים רוכשים מוצרים ושירותים אונליין.
גם משפטית ולהבדיל על פי דין תורתינו הקדושה יש תוקף לפעולה שמשתמש מבצע באתר אינטרנט ומאשר את תנאי השימוש של המכירה או השירות.
ולענייננו הרי כל המטרה של מעשה הקניין נועד להראות רצינות ולתת תוקף למכירה או ליתר דיוק תוקף להרשאה של הרב, להיות מורשה למכור את החמץ בשמנו, ובוודאי גם על ידי אישור דיגיטלי יש לפעולה רצינות ותוקף.
יתירה מזו פסק השולחן ערוך שמינוי שליחות יכול להתבצע על ידי דיבור בלבד.
מן הראוי להימנע ולא להיכנס למקומות החמץ המכורים לגוי במהלך כל ימי חג הפסח.
הרבי עודד שכמה שיותר יהודים יזכו לקיים את המכירה בכדי שלא יכשלו חס ושלום באיסור חמץ "בל יראה ובל ימצא".
שיטת הרבי מליובאוויטש ומנהג חב"ד שלא צריך לטבול את הכלים לאחר הפסח למרות שהם נכללו במכירה.
המנהג שאם יש מאכל או משקה קדוש לדוגמא שקבלו מהרבי, יש להימנע מלמוכרו לגוי אלא לאוכלו לפני הפסח.
הסיבה לכך משום שעל ידי המכירה מפקיעים את הקדושה מהמאכל וזהו היפך כבוד הרב.
מצורף דוגמא של נוסח הרשאה שממנים את הרב להיות מורשה ולמכור את החמץ שבבית עם ביאור קצר להבין את תוכן ההרשאה עליה חותמים, עבור מכירת חמץ חבד.
אני החתום מטה, נותן כוח ורשות לרב_________
ועושה אותו שליח ומורשה במקומי למכור ולהשכיר, בעצמו או על ידי שלוחו ושליח שלוחו עד מאה שלוחים – { כלל בידינו שלוחו של אדם כמותו, פעולה שאני עושה בעצמי אני יכול למנות אחר שיעשה אותה עבורי}
כל מיני חמץ ותערובת חמץ וחשש חמץ שלנו הן הנמצא ברשותנו בכל מקום שהוא ו/או ביד אחרים או שיש לנו חלק וזכות בהם או שהם רק פיקדון ביד אחרים – { ממנים את הרב לבצע עבורנו פעולה ממונית – מכירה של כל החמץ שנשאר בביתנו}
וכן אנו מייפים כוחו שישכיר לנוכרי כל המקומות שחמץ מונח שם.{ בנוסף לחמץ אנו ממנים את הרב שישכיר לגוי את המקום כמו החדר או הארון שהחמץ מונח שם.
1. כלל בידינו אם יהודי חב באחריות עבור חמץ שבביתו למרות שהוא לא שלו הוא עובר בבל יראה ובל ימצא, לכן משכירים לגוי את השטח כדי להסיר את אחריות היהודי.
2. ע"י השכרת השטח פועלים קניין נוסף לחמץ מה שמכונה בלשון ההלכה "קניין אגב"
ובזה אני מגלה דעתי שכל חמץ וחשש חמץ ותערובת חמץ השייך לי יימכר לנכרי בכל אופן שיהיה הן מצד שליחות והן מצד זכייה שזכין לאדם שלא בפניו
וכן ביד השליח למכור החמץ האמור לעיל בכל מחיר שירצה לפי חוות דעתו ויהי ממכרו קיים ותהא ידו כידינו ועשייתו כעשייתנו ופיו כפינו.
אפשר לעשות את המכירה כל עוד החמץ מותר בהנאה כלומר בערב פסח שעה לפני חצות היום.
בשנת 2024 תשפ"ד סוף זמן מכירת חמץ ביום י"ד ניסן 22/4/2024 בשעה 11:30.
לאחר שמתחיל זמן האיסור, החמץ אסור בהנאה משמעות הדבר שאין לאדם רשות בחמץ כי התורה הפקיעה אותו מרשותו.
כלל הלכתי בידינו אין אדם יכול לבצע פעולה ממונית בדבר שאין לו בעלות מלאה עליו.
חשוב לציין! למרות שלאחר חצות היום בערב פסח התורה הפקיעה את החמץ מרשותו של היהודי והוא נאסר בהנאה ואין לאדם יכולת ממונית למכור אותו.
התורה מחשיבה את החמץ כן ברשותו של היהודי לעניין כך שיעבור עליו באיסור "בל יראה ובל ימצא"
וכפי שכתוב בגמרא "שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב כאילו הם ברשותו: בור ברשות הרבים, וחמץ משש שעות ולמעלה"
כלומר כמו בור (או כל מכשול אחר) שאדם חופר ברחוב אם חס ושלום משתמש בדרך ינזק ממנו, חופר הבור נושא באחריות נזיקין כלפי הניזק למרות שהשטח של הבור לא נהפך להיות בבעלותו.
כמו כן החמץ נכון אמנם שבערב פסח לאחר חצות, התורה הפקיעה אותו מרשות היהודי, אבל לעניין האיסור "בל יראה ובל ימצא" התורה משאירה את החמץ כאילו הוא כן ברשותו באופן שהוא עובר איסור.
מצינו שיטות בפוסקים:
דעה ראשונה: אדם שבמהלך ימי הפסח לוקח מהחמץ שמכור לגוי, על ידי פעולה זו הוא מבטא שלא מאמין במכירה.
ממילא אין גמירות דעת ומתגלה למפרע שכבר בתחילה המכירה לא חלה.
בהתאם לכך החמץ נחשב ברשות היהודי לעניין כך שעובר בכל רגע על איסור וכמו כן לאחר הפסח החמץ אסור בהנאה.
דעה שנייה: למרות שהאדם במהלך ימי החג לקח מהחמץ שמכור לגוי, אכן יש פה גזל הגוי, אבל המכירה עדין שרירה וקיימת.
כלומר היהודי במהלך ימי הפסח עבר על איסור גזל אבל הוא לא עובר על איסור "בל יראה ובל ימצא".
הרבי מליובאוויטש עודד ובקש מהחסידים לפעול שכמה שיותר יהודים יקיימו את המכירה כדת וכדין, אפילו יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות ומגדירים את עצמם כלא דתיים.
הרבי נימק את דבריו בהתאם לגישה השנייה שהזכרנו קודם, שגם יהודי שלצערנו יאכל חמץ בפסח ויעבור על איסור האכילה, אבל עדין בכך שהוא יבצע מכירה הוא ינצל מהאיסור "בל יראה ובל ימצא".
אמנם בעת לקיחת חמץ מהארון יהיה גזל הגוי, אבל עובדה זו לא תבטל את המכירה שהיא אמיתית על פי ההלכה.
המכירה באמצעות האתר הינה ע"פ ההלכה היהודית עם ערב קבלן כפי שנהוג בחב"ד.
האתר קיים בשלושה שפות עברית, אנגלית וצרפתית.
מכיוון שישנם פרטי הלכות ודינים רבים למכירה, המנהג לא להתעסק בה באופן עצמאי אלא למנות רב שבקיא בפרטי הדינים והוא יערוך את המכירה מול הגוי.
מצינו דעות שונות בקשר לדיון האם אפשר להשתמש בכלל ההלכתי של "זכין לאדם שלא בפניו" כדי למכור חמץ שלא יהודי אחר בהמשך המאמר נבאר זאת בהרחבה.
בכל מקרה אנו ממליצים להסביר לחברים אודות החשיבות של ביצוע המכירה לפני פסח ובהחלט ניתן לעזור להם לבצע את המכירה באתר חב"ד.
בכל מקרה ע"פ תנאי השימוש של האתר אין לבצע מכירת חמץ עבור אנשים אחרים ללא ידיעתם /הסכמתם (מבלי להיכנס לסוגיא ההלכתית שבנידון)
נצטט מהמקורות בעניין מכירת החמץ והשתלשלותה במהלך הדורות.
בזמן הגמרא והראשונים המנהג היה לבער את כל החמץ מהבית כפשוטו.
נזכיר שמצד דין תורה החובה היא לבער את החמץ מביתו וקניינו של האדם. ובלשון הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם".
המקור שמופיע לראשונה בדברי חז"ל למצוא פתרון שיעקוף את איסור החמץ מופיע בתקופת המשנה {"תוספתא"} (ברייתא תוספתא מסכת פסחים פרק ב' הלכה ו'. הובאה בירושלמי פ"ב ה"ב):
"ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי, ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחרי הפסח, ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה".
הפיתרון הנ"ל נפסק להלכה והובא ברמב"ם, ובשאר הפוסקים.
ובמילים פשוטות בתוספתא מצוין מקרה בו יהודי נמצא בערב פסח בספינה יחד עם גוי ובעוד זמן מועט יגיע הביעור, הרי שיכול הוא לתת במתנה לגוי את החמץ שלו, כדי לא לעבור על איסור חמץ, ברמב"ם וכן בשולחן ערוך, מודגש שזה חייב להיות מתנה גמורה ללא תנאים. אחרת זה לא שווה כלום ואדם עובר עבירה של איסור חמץ בפסח.
👈 המקרה של הספינה שמתואר בתוספתא הוא מקרה קלאסי של 'שעת דחק' מצב שהיהודי נמצא במצב שהוא תקוע ואין לו ברירה אחרת.
אחת הסיבות המרכזיות להתפתחות שיטת מכירת חמץ' ותהליך קביעתה כהליך בלתי נפרד מההכנות לחג הפסח הוא בעקבות תהליכי התיעוש והייצור המאסיביים שהביאה המהפכה התעשייתית בכנפיה.
בעוד שבזמנים קדומים הייתה בידי בעל החמץ יכולת לסיים את מלאי החמץ שברשותו קודם הפסח.
כיום מי שמחזיק ברשותו מפעלים וקווי אספקת חמץ בכמות מסחרית לא שייך שיסיים את הסחורה לפני חג הפסח.
ניתן לזהות את התקבעות התהליך של מכירת חמץ בצורה שיטתית לפני כשש מאות שנה אצל רבי ישראל איסרלין – מחבר ספר 'שאלות ותשובות' – 'תרומת הדשן'.
רבי ישראל התיר ביצוע של מכירת חמץ אפילו שאינה מתקיימת בשעת הדחק. וכן ציין שניתן לבצע את המכירה אפילו בסכום מועט – ולא בסכום גדול מדי, ונצטט את לשונו. (תרומת הדשן (סי' קכ)
"מי שיש בידו עניני חמץ סמוך לפסח וקשה עליו לבערם ורוצה לתתם לנכרי חוץ לבית … ישמרם לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתנה לו … רק שיתנם לו במתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט".
גם בשולחן ערוך הלכות פסח סימן תמ"ח סעיף ג', ובשולחן ערוך הרב של אדמו"ר הזקן (סימן תמ"ח סעיף ו') מובא פיתרון המכירה:
"ישראל שיש לו חמץ הרבה בערב פסח ורוצה למכרו לנכרי המכירו ומיודעו או ליתנו לו במתנה, אע"פ שהוא יודע בהנכרי שלא יגע בחמצו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ואז יחזירנו לו, הרי זה מותר.
דכיון שאם לא היה הנכרי רוצה להחזירו לו לא היה יכול לתבוע ממנו בדין שיחזירנו לו, אם כבר קנהו הנכרי באחד מדרכי הקנייה שיתבאר, נמצא שכל ימי הפסח החמץ קנוי להנכרי בקנין גמור, ואחר הפסח שהוא מחזירו לו מתנה הוא שהוא נותן לו".
כדי שהמכירה באמת תחשב כאמיתית מבחינה הלכתית ולא הערמה, שהרי כיום הגוי לא באמת לוקח את החמץ לביתו אלא האוכל נשאר להיות בבית היהודי, וכן הגוי לא משלם את התמורה במלואה עבור הרכישה אלא רק נותן מקדמה.
אדמו"ר הזקן מביא מספר תקנות ונצטט את חלקם (סדר מכירת חמץ מובא בסוף שו"ע אדה"ז חלק ג' עמוד תנ"ג)
שהתמורה על המכירה תשולם במלואה ע"י הגוי, וזה יכול להתבצע רק באם יש באמצע יהודי נוסף שהוא ערב קבלן לתשלום בגין המכירה, כלומר ע"י שהגוי מוסר ערבות כספית זה נחשב שהוא משלם את התמורה במלואה (הסברנו לעיל בתחילת המאמר בהרחבה מה משמעות הערב בכלל וערב קבלן בפרט).
להשכיר לגוי את החדר/הארון ששם ממוקם החמץ ושני סיבות נאמרו בדבר:
א) המכירה בערב-קבלן, זה "קנין כסף", ויש אומרים שהגוי לא קונה מטלטלים בקניין כסף בלבד, אלא בקניין משיכה, ובמצב והגוי לא עושה מעשה "קניין משיכה", צריך לעשות עמו קניין אחר שנקרא "אגב קרקע".
כלומר שהיהודי ישכיר לגוי גם את החדרים/הארונות שהחמץ מונח בתוכם, ויאמר לו: "אגב החדרים תזכה בחמץ שבתוכם".
ב) בחמץ של גוי שמונח בבית ישראל והאחריות על היהודי נחשב שהיהודי עובר על איסור חמץ, לכן צריך להשכיר את החדרים לגוי, שאז החמץ הוא בבית הגוי, כך שאף אם החמץ הוא באחריות הישראל אינו עובר עליו.
ישנם כמה מגדולי ישראל שמתנגדים להליך המכירה כפי שהוא כיום.
ולכן מקפידים לא למכור לגוי חמץ גמור שאסור מהתורה אלא רק חמץ שאינו גמור שאיסורו מדרבנן.
בנוסף אותם המחמירים מקפידים לאחר הפסח לא לקנות דברים מחמץ שנטחן לפני הפסח ונמכר לגוי.
לאור זאת ישנם מפעלים רבים מקפידים שבקו הייצור של מאפי חמץ הדברים יאפו מקמח שנטחן/נאפה לאחר חג הפסח.
קראו סקירה מקיפה על נימוקי השיטות שלא סומכים על המכירה, ומצד שני הסבר שיטת חב"ד שסומכת על המכירה באופן מוחלט ומתירה למכור לגוי אף חמץ גמור.
מבחינה הלכתית למכירה יש תוקף אמיתי, ולא סתם פעולה, לכן ניתן לכתחילה לקנות חמץ לפני הפסח כי בעת המכירה, החמץ יוצא מרשות היהודי להיות שייך לגוי באופן מוחלט כל ימי הפסח.
ביצוע מכירת חמץ אונליין באתר בית חב"ד מיועד לשימוש פרטי בלבד.
כדאי לדעת! בעלי עסקים בתחום המזון כגון מסעדות וכדומה כדאי לגשת לרבנות המקומית ולבצע דרכם את המכירה.
הרבנות נותנת תעודה ומפקחת. בכדי שהצבור ידע ויוכל לסמוך שאפשרי לרכוש בחנות.
החובה לפרט את כתובת המגורים המדויקת עיר, רחוב ומספר, כניסה, מס' דירה.
וכמו כל מכירה בכדי שיהיה לה משמעות המוכר מפרט לקונה מה נכלל בתוכה.
לגבי הפירוט המקומות בבית עצמו מספיק לכתוב "מקומות המסומנים בבית" ולסמן בבית את המקומות המיוחדים לחמץ וכמו כן לא לגשת אליהם במהלך הפסח.
ישנם הנוהגים ממש לפרט את כלל המקומות בבית.
יש שיטות שונות בעם ישראל באופן המכירה לגוי, הפירוש מכירת חמץ חבד, מכוון על ביצוע תהליך המכירה כפי מנהג חב"ד בהתאם לתקנתו של האדמו"ר הזקן להעמיד ערב קבלן.
הסברנו לעיל בהרחבה ובאריכות למה צריך בכלל ערב? מה ההבדל בין ערב רגיל לערב קבלן? ולמה על ידי ערב קבלן מתבצעת מכירת חמץ בדרך הטובה ביותר ע"פ ההלכה.
חג פסח כשר ושמח!
חב"ד כל הלב לכל אחד
מכירת חמץ בהידור ובקלות אונליין!